פרשת לך לך

העתקת מקום

" ויעתק משם ההרה" מהי העתקתם מקום? מדוע לר להשתמש בפעלים השכיחים, כמו הליכה, ביאה וכו'? לפי אונקלוס אין משמעות המילה, כפי שהינה נהוגה בימינו, קרי שנוי מקום, אלא ממש עלייה להר. כלומר אברהם שהגיע לאלון מורה, כלומר למישור מורה, מקום המסמן את המישוריות השטחיות, חוסר היכולת לראות לרחוק, הגבילה אותו מאוד.

אשר על כן אברהם חפש הר כדי ל"ראות" את הכל מעל, כדי לקרוא בשם השם מנקודת על השולטת לרחוק.

אך מהו הדבר ששכנע את אברהם לבצע זאת? מדוע המישור היה כל כך בעייתי? האם לא היה יכול להתגבר על המישוריות הזאת?

ומדוע שלא יהיה שימוש בפועל "ויעל"? האם לויעל ישנה משמעות שונה מהעתקה? האם העלייה שונה?

המלבי"ם על אתר מפרש: עיקר עניינו בכל מקום לשון העתק [ניתוק ממקום], כי כל מקום שבא על דיבור, שמדברים עתק על ה', היינו הכחשת ההשגחה... והוא מעניין... שהוא מועתק ורחוק מברואיו; וכן פירשו חז"ל (בראשית רבה פ"א), "הדוברות על צדיק עתק = שהעתיק מבריותיו"... וכן מה שכתוב עתקו גם גברו חיל, הון עתק, היינו דבר הנעתק ומופרש מדרך הטבע"

לא נוכל לומר כי אברהם מכחיש פה את ההשגחה, אם כן מה משמעות ההעתקה זו, אומנם נוכל להצמצם רק למשמעות שינוי המקום, אולם מכיוון שהתורה שינתה פה, ולא שנתה פעל זה בכל התורה כולה, חוץ ברור ומבורר שכאן טמונה משמעות נוספת. ומהי?

הרש"הר מסביר שלא היו לאברהם קשיים פיזיים להגיע להר, מה שהפריע לו היה לשכנע את בני ביתו לבצע זאת, כלומר היו לו קשיים פסיכולוגיים במשפחתו, והוא התגבר עליהם. כפי שדונש פירש המילה בתהילים: "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז" (תהלים לא19), ופירש רש"י: "עתק – סרה, דבר שאינו, כמו ויעתק משם (בראשית יב), ודונש פתר אותו לשון דבר גדול וקשה, כמו עתקו וגם גברו חיל (איוב כא), הון עתק (משלי ח), ולמכסה עתיק (ישעיה כג)".

אם כך הדבר מה היו הקשיים?

אברהם ראה כי המישור שלפניו אינו מספיק כדי להעביר את המסר, ובני משפחתו חשבו שזה מספיק, כי האוהל בעקרון מספיק כדי למשוך אליו מספיק מתעניינים, ואילו אברהם שבר את המזבח והעבירו לכיוון ההר, שם הפעילות שלו תהיה משמעותית (אור החיים) וכך מובן מדוע ישנה כאן ההעתקה, כלומר ההעברה גפ פיזית וגם רוחנית של המסר, במאבקים פנימיים בצדקת הדרך, שההר היא הדרך הטובה לדידן להעביר את המסר. כפי שנאמר במשלי: "גַּם-אֵלֶּה, מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה--    אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ, אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה"

דוגמה נוספת לפסוק הניתן להתפרש בשני האופנים האמורים: "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז" (תהלים לא19), ופירש רש"י: "עתק – סרה, דבר שאינו, כמו ויעתק משם (בראשית יב), ודונש פתר אותו לשון דבר גדול וקשה, כמו עתקו וגם גברו חיל (איוב כא), הון עתק (משלי ח), ולמכסה עתיק (ישעיה כג)".

הוראה נוספת מצאנו בפסוק: "עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי" (תהלים ו8). פירש רש"י 'עתק' בהוראה של ישן וזקן, ואילו מנחם בן סרוק פירשו במובן של עקירה: "עתקה - נתישנה ונזדקנה עיני בכהיית אור, ומנחם חברו עם ויעתק משם ההרה (בראשית יב)